פסק-דין בתיק ע"ר 23376-10-12

ערעור על החלטת כב' הרשמת נחליאלי חיאט מבית משפט זה מיום 25.9.12 לפיה בוטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד לטובת המערערות.

המערערות הגישו ביום 30.8.10 כנגד המשיבה היושבת בגיאורגיה, בקשה למינוי בורר.

המערערות קיבלו היתר להמציא את הבקשה אל מחוץ לתחום השיפוט במסגרתו הורה כב' הרשם למשיבה להגיב עליה בתוך 60 יום מההמצאה. הבקשה וההחלטה נמסרו למשיבה ביום 14.11.10.

המשיבה תקפה את היתר ההמצאה והמערערות הסכימו עמה כי התשובה לבקשה למינוי הבורר תוגש רק 45 יום לאחר ההכרעה בבקשה לביטול היתר ההמצאה. העתירה לביטול היתר ההמצאה נדחתה ע"י כב' הרשם ב- 7.1.12.

המשיבה לא הגיבה לבקשה למינוי בורר כי אם ערערה בין השאר גם על החלטת כב' הרשם מיום 7.1.12.

ביום 20.3.12 נתן כב' הרשם ברנר פסק דין במעמד צד אחד לטובת המערערת.

לציין שהבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה הומצאה לבאי כח המשיבה (על פי יפוי כח מוגבל) והם החזירוה בטענה שאינם כתובת להמצאת מסמכים למשיבה.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שנדונה בפני כב' הרשם ברנר ואשר הוגשה ביחד עם בקשת המשיבה לביטול פסק הדין נדחתה כדלקמן:

" הואיל והבקשה לביטול ההחלטה למנות בורר טרם נדונה, אמנע מלחוות דעתי בקשר לסיכויי ההצלחה בה, אך ברור כי לא ניתן לקבוע כבר עתה שלנתבעת 'סיכויים טובים מאוד' כהגדרתה, לזכות בבקשת הביטול. הבקשה למינוי בורר הומצאה כדין לנתבעת בגאורגיה ביום 13.9.2010, ועל פי ההחלטה להתיר את ההמצאה לחו"ל, שומה היה עליה להגיב לבקשה עד ליום 14.11.2010, דבר שלא נעשה. על פי הסדר דיוני מאוחר יותר בין בעלי הדין, שלא הובא לאישורו של בית המשפט, הוסכם כי תגובת הנתבעת לבקשת המינוי תוגש תוך 45 יום לאחר הכרעה בבקשה לביטול היתר ההמצאה. הכרעה כאמור ניתנה ביום 17.1.2012 ומכאן שעד ליום 4.3.2010 צריכה היתה הנתבעת להגיב לגופה של בקשה. תגובה כאמור לא הוגשה. ביום 4.3.2010 ביקשו התובעות למנות בורר בהעדר תגובה של הנתבעת. ביום 11.3.2012 התבקשה תגובתה של הנתבעת לבקשה זו, ושוב הנתבעת לא הגיבה לבקשה לגופו של עניין. רק לאחר כל אלה, ניתנה ביום 30.3.2010 ההחלטה למנות את הבורר. עולה איפוא כי משיקולים טקטיים, החמיצה הנתבעת כל מועד אפשרי להגיב לגופה של בקשה, ומשנהגה בדרך זו, בוודאי שלא ניתן להגדיר את סיכויי ההצלחה שלה בבקשת הביטול כסיכויים גבוהים".

בהחלטת כב' הרשמת נושא הערעור נתקבלה בקשת המשיבה לביטול פסק הדין משורת טעמים המנויים בה, מבלי שנדונה והוכרעה תחילה טענת הסף של המערערות לפיה הבקשה לבטול פסק הדין הוגשה באחור.

דיון

כאמור, אין בהחלטת כב' הרשמת התייחסות לטענת המערערות בתשובתן לבקשה לביטול פסק הדין (להלן:" הבקשה")  על כי המשיבה לא עמדה במועדים הקבועים בחוק להגשתה.

עיון בבקשה מעלה כי אף המשיבה סברה שהיא זקוקה להארכת מועד.

כך או כך, טענת  הסף לא הוכרעה בהחלטה.

מצאתי להחזיר את הדיון לכב' הרשמת, מאחר וגם לגופה של החלטה לא היה מקום לקבוע כי יש ליתן למשיבה יומה בבית המשפט " נוכח אי הבהירות הכללית בנושא ההמצאה והמועדים השונים הרלבנטים למתן ההחלטה לרבות ההסדר הדיוני בין הצדדים". שעניינים אלה ניתן היה לברר על נקלה במסגרת הדיון בבקשה בין בכתב ובין בע"פ ויש לעשות זאת.

לציין שהנסיבות בהן באי כח המשיבה עפ"י יפוי כח מוגבל טוענים להסכמות כאלה ואחרות עם המערערות כמו אלה שנפרשו בטענותיהם במסמכים שלפני, לרבות "הסדר דיוני" שהזכירה כב' הרשמת בהחלטתה, הן הנותנות - לפחות לכאורה - שבמסגרת אותו יפוי כח מוגבל אופשר למשיבה להגיב לבקשת המערערות למתן פסק דין בהעדר הגנה. המשיבה בחרה שלא להגיב. על רקע זה ניתן להבין את התרשמות כב' הרשם ברנר מדרך התנהלות המשיבה בהחלטתו לגבי עיכוב הביצוע שצוטטה לעיל.

גם סיווג ההליך העיקרי, בקשה למינוי בורר, כהמרצת פתיחה, לא נומק כלל.

לרבות הקביעה ולפיה שוכנעה כב' הרשמת שסיכויי ההגנה קלושים אך ללא הסבר שנדרש בנסיבות.

אף הטעם המרכזי לבטול פסק הדין ולפיו " יש מקום להמתין להכרעה בערעורים" אינו משכנע לכשעצמו. השתלשלות העניינים בתיק זה כפי המשתקף מהמסמכים שלפני דרשה התייחסות מיוחדת שאיננה בנמצא, מדוע - אם בכלל - עצם ההמתנה לתוצאת הערעורים היא רלבנטית.